איפה כולם?! שיווק בעולם של אדישות

ממש השקעת בתוכן שלך: ישבת, חשבת, כתבת. האצבע רעדה רגע לפני שלחצת "פרסם", לחצת בכל זאת ו...בום! זה באוויר. חיכית שמשהו יקרה - תגובה, לייק, סימן חיים קטן. אבל כלום. שקט. צרצרים. אז איך ממשיכים לשווק – גם כשהעולם שותק בחזרה?

בואי נתחיל בחדשות הטובות: את לא היחידה שזה קורה לה וזה לגמרי חלק מהעניין, מהחיים עצמם ומעולם השיווק, בטח בימינו, כשהוא כל-כך, אבל כל-כך רועש.

גם לי זה קורה; אני יושבת ומשקיעה בפיסת תוכן, כמו שמשקיעים במנת גורמה במסעדה טובה: אני כותבת מתוך מחשבה, עם לב, מדייקת את המסר, עובדת על העיצוב. ובכל זאת, כשאני מפרסמת - המחט לא זזה ואני פוגשת שקט. 

אז קודם כל, בואי ננרמל: אין ספק שזה צובט כשזה קורה, כי כשאנחנו עושות שיווק מהלב - כל חוסר תגובה מרגיש טיפה כמו התעלמות מאיתנו, מהערך שאנחנו מביאות איתנו לעולם. משם קל מאוד ליפול למחשבות ארסיות: ״אולי זה לא מעניין״, ״אולי זה לא מספיק טוב״... ״רגע, אולי אני לא מספיק טובה?! (אהלן, תסמונת המתחזה, באמת טוב שקפצת לבקר). 

אז למה בעצם זה קורה?

קודם כל, זה בטח לא כי "שיווק זה לא בשבילך" וזה גם לא כי את ״גרועה בשיווק״. זה פשוט כי את לא משווקת בוואקום, אלא בעולם האמיתי. לצערנו, העולם האמיתי עמוס באינסוף תכנים, תשומת לב שבירה ואלגוריתמים שדורשים מאיתנו לעבוד שעות נוספות רק כדי להיראות.

בנוסף, חשוב לזכור שאנשים גוללים במהירות. לפעמים הם קוראים, אבל לא מגיבים. לפעמים הם רוצים לקרוא את התוכן אחר-כך, אבל שוכחים, ולפעמים הם פשוט עמוסים מדי ועסוקים בלשרוד את היום.

זה לא אומר שהתוכן שלך לא טוב. זה רק אומר שלא תמיד ייראו אותו (ויתייחסו אליו) מיד. לפעמים אפילו לא יתייחסו אליו בכלל, אבל בתמונה הגדולה? מה שמשנה באמת, זה שתמשיכי לייצר תוכן ונוכחות עקבית ברשת. 

כי זה הסוד: לא כל פוסט חייב "לעבוד"

ברור שזה כיף כשזה המצב, אבל שיווק, בדיוק כמו יחסים, נבנה מהצטברות: מהנוכחות שלך, מהשפה שלך, מהקו העקבי שאת מחזיקה בו שוב ושוב. גם כשהרשת שקטה, כשאין תגובות ואפילו כשזה מרגיש כאילו את מדברת לחלל.

מי שבונה בית, לא מצפה לראות אותו שלם אחרי הלבנה הראשונה, נכון? אותו כנ״ל לגבי שיווק: כל פוסט שאת מפרסמת הוא לבנה. גם אם מדובר בלבנה לכאורה ״סתמית״, היא חלק מסך כולל גדול וחשוב ממנה: קיר שתומך את השלם כולו. 

אז מה כן אפשר לעשות כשזה קורה? הנה כמה עצות פרקטיות

תעצרי רגע ותבחני:

לא את הערך של הפוסט, אלא את ההקשר שבו הוא פורסם. תבדקי:

• באיזו שעה העלית אותו?

• האם הקהל שלך בכלל היה מחובר?

• האם התמונה או הכותרת היו מספיק חזקות כדי לעצור את פעולת הגלילה האוטומטית?

תחזרי לתוכן עצמו ותשאלי את עצמך:

• האם הוא באמת נאמן לקול שלי?

• האם הוא כתוב בגובה העיניים או שהוא קצת מחנך, מתנשא או פשוט קר?

• האם יש בו קריאה לפעולה או מקום שהקהל מוזמן להגיב בו?

  
  

בני תכנית קטנה לעקביות

שחררי את הפרפקציוניזם, תזכירי לעצמך שהעיקר זה להמשיך לטפס על ההר וקבעי לעצמך מטרה ריאלית שתוכלי לעמוד בה. למשל: פוסט פעם בשבוע זה מדהים. אם הוא נאמן לעצמך, נותן ערך, ויוצא לעולם - הוא עושה את העבודה שלו גם אם הוא לא ויראלי.

תזכרי מה המטרה שלך!

בסוף, שיווק הוא לא יעד. הוא כלי: זו הדרך שלך לאפשר לאנשים למצוא אותך. ואם הם עוד לא מצאו - זה לא אומר שהם לא בדרך.

ואל תשכחי: בהמשך תוכלי למחזר את התוכן ולהוסיף לו עוד ערך

פוסט טוב שלא קיבל חשיפה, לא הולך לפח. מה כן אפשר לעשות לו? מתיחת פנים: אולי סרטון קצר שמבוסס עליו, אולי קרוסלה, אולי מייל לרשימת התפוצה. כל תוכן הוא בסיס לעוד תוכן.

לסיום – את לא לבד בזה

גם מי שמקבלת מאות לייקים, חווה רגעים של שקט שבהם היא תוהה "למה זה לא עבד?" ו-"אולי אני לא מספיק מעניינת?".אבל מה שמבדיל בין מי שממשיכה - ובסוף חווה הצלחה, לבין מי שנשארת מאחורי הקלעים - ובסוף שומטת את החבל - זו ההתמדה.

אז אם השקעת, ונתת מעצמך, והתוצאה הייתה שקט, אל תיבהלי ובטח אל תפסיקי; תחשבי על זה ככה: אולי מישהו קרא? אולי זה שינה למישהי קצה של מחשבה? ואולי זה היה רק שלב אחד בדרך למשהו הרבה יותר גדול.

נתראה שם בחוץ, 

הללי